אנאל קראה לי חדל אישים
חדל אישים
הוא ביטוי מהמקרא המתאר אדם עלוב, חלש אופי, בזוי וחסר חשיבות, כלומר, אפס או כלומניק, מי שאינו נחשב "איש" במלוא מובן המילה, או שאינו ראוי להערכה או יחס מחבריו. הביטוי מופיע בספר ישעיהו ומתאר את "עבד ה'", שבהתחלה היה שפל ונבזה, ומשמעותו המילולית היא "מי שחדלו [הפסיקו] להתייחס אליו כאיש". פירושים אפשריים:
- אדם שפל ובזוי: חלש, עלוב, חסר חשיבות.
- חסר אישיות: מי שאין בו תכונות של "איש", חסר אופי או מעמד חברתי.
- מנודה: אדם שאחרים חדלו להתרועע עמו.
דוגמאות:
- "חבריו ראו בוותרנותו מידה של גדלות רוח, אך הוא ראה עצמו רופס וחדל אישים".
- "מה את מתייחסת לחדל אישים הזה?".
אני חושב שהיא קצת הגזימה ואם היא מוכנה להגזים גם אני מוכן
להלן עצומה לכך שאני לא חדל אישים