כשרות מתוך בחירה, לא מתוך חוק .
- בכל שנה, לקראת חג הפסח, חוזרת ועולה בישראל תופעה שמעסיקה אזרחים רבים: כפיית כשרות במרחב הציבורי ובמוסדות ציבוריים. בשם שמירה על מסורת ועל צביון יהודי, המדינה מגבילה בפועל את חירותם של אזרחים שאינם שומרי כשרות ואינה מאפשרת להם לנהל את חייהם בהתאם לאמונתם, למצפונם ולבחירותיהם האישיות.
כפיית כשרות בפסח אינה עניין סמלי בלבד. היא מתבטאת בחוקים, בתקנות ובאמצעי אכיפה שמונעים מכירת חמץ, מגבילים פעילות של עסקים, ולעיתים אף פוגעים בפרטיות ובכבוד האדם במוסדות ציבוריים. עבור אזרחים חילונים, לא־יהודים, עולים חדשים ואוכלוסיות פגיעות, מדובר בהתערבות עמוקה של המדינה באורח החיים הפרטי ובפגיעה ממשית בזכויות יסוד.
מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית. משמעות הדבר היא מחויבות כפולה: מצד אחד, שמירה על מסורת, סמלים וערכים יהודיים, ומצד שני, הגנה על זכויות האדם, חופש הפרט, חופש מדת וחופש בחירה. כאשר המדינה בוחרת להעדיף ערך דתי אחד באמצעות חקיקה ואכיפה, היא פוגעת באיזון העדין שבין שני היסודות הללו ומסכנת את אופייה הדמוקרטי.
חשוב להבהיר: עצומה זו אינה יוצאת נגד המסורת היהודית ואינה מבקשת לפגוע ברגשות הציבור הדתי. רבים מאזרחי ישראל בוחרים מרצונם להימנע מחמץ בפסח, ורואים בכך ביטוי לזהות, אמונה ושייכות. אך מסורת, משמעותית ועמוקה ככל שתהיה, מאבדת מערכה כאשר היא נכפית בכוח החוק. ערכים דתיים אמורים לצמוח מתוך בחירה חופשית והסכמה חברתית — לא מתוך כפייה שלטונית.
כפיית כשרות בפסח יוצרת תחושת ניכור, פוגעת באמון בין אזרחים למדינה ומעמיקה מתחים חברתיים. במקום לחזק את תחושת השותפות והסולידריות, היא משדרת מסר של שליטה והדרה. מצב זה פוגע לא רק במי שאינם שומרי כשרות, אלא גם בחברה הישראלית כולה, המבוססת על ריבוי זהויות, אורחות חיים והשקפות עולם.
נתונים מהציבור מלמדים כי גם בקרב מי שמקפידים על כשרות בפסח קיימת התנגדות רחבה לאמצעי אכיפה פולשניים ולכפייה גורפת. הציבור מבקש פתרונות מאוזנים: כאלה המאפשרים שמירה על מסורת במרחב הציבורי, אך גם מכבדים את חופש הבחירה, הפרטיות והכבוד של כל אדם. פתרונות של פשרה, אזורים ייעודיים והסכמות מקומיות זוכים לאמון רחב יותר מאשר חקיקה מחייבת ואכיפה נוקשה.
אנו מאמינים כי תפקידה של המדינה אינו לחנך בכפייה או לאכוף אורח חיים דתי, אלא לאפשר קיום משותף, סובלני ומכבד. במדינה דמוקרטית, חירותו של הפרט אינה איום על הזהות הלאומית — אלא תנאי הכרחי לקיומה. חופש מדת הוא חלק בלתי נפרד מחופש הדת, ושניהם יחד מבטיחים חברה צודקת ושוויונית יותר.
לכן אנו קוראות למקבלי ההחלטות:
להפסיק אכיפה כפייתית של כשרות בפסח במרחב הציבורי ובמוסדות ציבוריים •
לקדם פתרונות פלורליסטיים ומידתיים המבוססים על פשרה והסכמה •
לשמר את המסורת היהודית מתוך רצון חופשי, כבוד הדדי וסובלנות•
פסח הוא חג של חירות, יציאה מעבדות לחופש. בשם ערכיו העמוקים של החג עצמו, אנו דורשות שגם במרחב הציבורי בישראל תישמר חירותו של האדם לבחור את דרכו, אמונתו ואורח חייו — ללא כפייה.
אלה כהן , נעומי לבנה ונוגה זרמי צור קשר עם יוצר העצומה